בדס”מ מונע מתשוקה: תשוקה לא-מוכרת מטילה צל, ואיך הקינק מאיר אותו

התשוקה לא מתמקחת

תשוקה לא יושבת לשולחן המשא ומתן. היא לא הוגנת, היא לא מנומסת, והיא מניעה את עצמה בעקשנות משלה. תנסו לכבול אותה בתנאים ובאולטימטומים, והיא תהפוך לחיה יורקת אש. תנסו לחנוק אותה, והיא פשוט תיעלם, כמו להבה שמונעים ממנה חמצן. מקורה נסתר מאיתנו. היא עולה כמו דרקון ממעמקים אפלים של עצם הוויתנו, ואנחנו יכולים לעקוב אחרי שורשיה עד גבול מסוים, ומשם הם נמשכים אל מסתורין שגדול מהידיעה שלנו.

וזו בדיוק הסיבה שבדס”מ הוא כל כך עוצמתי: הוא מונע מהדלק הכי גולמי שיש בנו. כשאני מלווה מישהו, אני תמיד חוזר לשאלה אחת: איזו תשוקה הביאה אתכם לכאן? כי התשוקה הזו אינה מטרד. היא קשת חשמלית בין מי שאתם היום, לבין מי שהנשמה שלכם משתוקקת להיות.

תשוקה אינה תוספת לעצמי הקיים. היא קפיצת ראש אל עצמי חדש, שעדיין לא הכרתם.

הטעות שכולם עושים לגבי הצל

עכשיו לסוד שמשנה הכל, ורוב האנשים מבינים אותו הפוך. אנחנו נוטים לחשוב שהצל שלנו נוצר מתשוקה שלא מימשנו. שאם רק היינו “משחררים”, הצל היה נעלם. אבל זה לא נכון.

הצל שלנו לא נוצר מתשוקה לא ממומשת. הוא נוצר מתשוקה לא מוכרת.

ההבדל עצום. במהלך חיינו יהיו לנו אינספור תשוקות שלא יקבלו ביטוי, ואין שום בעיה בזה. לכל אדם יש הרבה יותר תשוקות ממה שיוכל לממש בחיים שלמים. אדם בוגר ושפוי מבין את זה. הצל לא נולד מהוויתור עצמו. הצל נולד מהשקר. מההכחשה. מחוסר הנכונות שלנו פשוט להביט בתשוקה ולומר: “כן, אני רואה אותך. את קיימת.” הצל הוא תוצר של הונאה עצמית, של חוסר ידיעת עצמנו.

אם תשוקות הן דרקונים, אז דרקונים שונאים שמתעלמים מהם. אתה רשאי לבחור לא לרכוב על דרקון מסוים, אבל אם אתה רוצה לשמור על הבית הפנימי שלך מסודר, כדאי לפחות להודות בפניו שאתה רואה אותו, שאתה מכיר בקיומו. כי אם תכחיש את עצם הקיום שלו ותנעל אותו במרתף, הוא יהרוס לך את המרתף, ומשם, את היסודות של כל הבית.

למה אנחנו מסתירים מעצמנו

אז למה בכלל אנחנו מסרבים להביט? הסיבה המרכזית לדיכוי של תשוקה אחת היא, כמעט תמיד, תשוקה אחרת. ויש תשוקה אחת גדולה שמנצחת את כולן במשחק ההסתרה הזה: התשוקה לשמר זהות מסוימת.

לכולנו יש דימוי עצמי. “זה אני.” אנחנו מציגים אותו לעולם, ומציגים אותו אפילו לעצמנו. ולשמר אותו זו תשוקה אדירה. אנחנו רוצים נואשות שיראו אותנו לפי הדימוי הזה, ורוצים עוד יותר להאמין בעצמנו שאנחנו באמת האדם הזה. וכל תשוקה שמטרידה את הדימוי הזה, שסותרת אותו, מציבה אותנו בפני שתי אפשרויות בלבד.

האחת: להרחיב ולשנות את הדימוי העצמי, כדי להכיל ולשלב את התשוקה החדשה. השנייה: להכחיש, להתעלם ולדכא את התשוקה, כדי לשמר את הדימוי הישן. כשאנחנו בוחרים באפשרות השנייה, אנחנו מרחיבים את הצל. וכשאנחנו מגיעים, בדרך כלל אחרי מאבק ומשבר, אל האפשרות הראשונה, אנחנו יוצאים למסע של שילוב. של ריפוי הקרעים הפנימיים.

למה זה צץ דווקא בחדר המשחק

וכאן זה נהיה מאוד מעשי, כי הצל הזה הוא לא שיחה תיאורטית בבדס”מ. הוא שחקן פעיל. הצל שלכם, והצל של בן/בת הזוג, יופיעו בקשר, בסצנות, ובהסכמות שתנסו לקיים. ולא רק יופיעו, הם יעלו אל פני השטח במהירות מסחררת. דווקא המרחב הזה, שדורש כל כך הרבה אמון, חשיפה ותשוקה גולמית, הוא חממה מושלמת לדרקונים שכלואים במרתף.

יש לזה השלכה אמיתית: אדם שנמצא באחיזת הצל שלו הוא לא אמין, לא צפוי, ומונע מכוחות שהוא עצמו לא רואה. בדינמיקה שכולה בנויה על הסכמות, על מילה שמקיימים, זו בעיה גדולה. כי הצל מחליש בדיוק את היכולת הזו, לשמור על ההסכמות שלנו. ובדס”מ, בלי הסכמות שמורות, מתפרק. כשאנחנו מביאים לחדר תשוקות שהן כמו דרקונים כלואים, ואז מאכילים אותם, מחזקים אותם, אבל ממשיכים לנעול אותם, הבית מתחיל לרעוד.

איך הקינק מאיר את הצל

עכשיו להבטחה היפה. אם הצל צץ כאן בעוצמה, זה אומר שכאן גם נמצאת ההזדמנות הכי גדולה לרפא אותו. הקינק, כשעושים אותו במודעות, הוא אחד הפנסים החזקים שאני מכיר. הוא מאיר בדיוק את הפינות שהסתרנו.

יש שתי דרכים לשלב את הצל. הדרך הקשה היא להאכיל את הדרקונים במרתף עד שהם חזקים מספיק כדי לנפץ את הבית מבפנים. זה עובד, לפעמים, אבל זה נתיב של משבר ושל הרס, וגם יקירינו משלמים את המחיר כשהגג קורס. הדרך העדינה, זו שאני ממליץ עליה בכל ליבי, היא להכיר בדרקונים בעודם קטנים. לשחרר אותם בעדינות. להכניס אותם אל שאר חדרי הבית. להציג אותם לאורחים ולשכנים, ולתת להם להפוך לחלק טבעי מהחיים והמשפחה.

זו בדיוק העבודה שאנחנו עושים כשאנחנו ניגשים לבדס”מ בעיניים פקוחות. ההזמנה שלי אליכם פשוטה: הגבירו את הידיעה העצמית לגבי התשוקות שלכם, כולן. תנו ביטוי מודע ובונה לאלה שאתם רוצים לבטא. הכירו, בלי שיפוט, באלה שיש לכם אך אינכם רוצים או יכולים לבטא כרגע. שלבו את הקרעים. וכך, הצל מתכווץ. לא כי הכרחתם את עצמכם לעשות הכל, אלא כי הפסקתם לשקר לעצמכם.

בואו נדבר

אז הנה שאלה אמיצה לסיום: איזה דרקון מקרקש לכם במרתף? איזו תשוקה אתם מרגישים, אולי מזה זמן, אבל עוד לא הרשיתם לעצמכם להביט בה ישר בעיניים? אתם לא חייבים לרכוב עליה. רק להודות שהיא שם. לפעמים זה לבדו משנה הכל.

עבודת הצל בבדס”מ היא מהדברים העמוקים והעדינים ביותר במרחב הזה, והיא לא נועדה להיעשות לבד. בליווי בטוח אפשר לשחרר את הדרקונים בעדינות, בקצב שלכם, ולהפוך אותם מאיום למתנה. אם בא לכם לפגוש את התשוקות שלכם באור ולא בצל, זה המקום להתחיל.

הסדרה נכתבה בהשראת הלימוד עם אום רופני (Om Rupani).