מפה שמרחיבה את הציר שבין גוף לנפש
לפני שצוללים אל הייחודיות של הטראנס הארוטי, אני רוצה להניח לפניכם מפה שאני נשען עליה בכל עבודה: חמשת הגופים. זו לא טענה ביולוגית מדויקת, אלא חלוקה מועילה, כמעט “מלאכותית”, של המכלול שאנחנו. הרעיון פשוט ועשיר בו-זמנית: כל “גוף” כזה הוא שער עם מאפיינים משלו, עם גבולות, עם שפה ועם סוג עונג ייחודי, ודרכו אפשר להיכנס ולהשפיע על האדם כולו. וחשוב מכל, הגופים שזורים זה בזה. נגיעה בגוף אחד שולחת אדוות בכל השאר.
מה שאני אוהב במפה הזו הוא שהיא מרחיבה את הציר השחוק שבין “גוף” ל”נפש”. אנחנו רגילים לחשוב על עצמנו כעל גוף פיזי שיש בתוכו, איכשהו, גם מחשבות ורגשות. אבל המפה הזו מזמינה אותנו לראות חמישה רבדים שונים של חוויה, שכל אחד מהם אמיתי וחי בדרכו, ושכולם פועלים יחד בכל רגע. כשנדע לזהות אותם, נדע גם איפה אנחנו “תקועים” ואיפה אפשר לפתוח, ובמיוחד, נבין למה עבודה במילים ובדמיון יכולה לגעת בכל הגוף, בכל הרגש ובכל המשמעות.
כל גוף הוא שער כניסה, וכל מגע נכון שולח אדוות דרך כל הגופים.
חמשת הגופים, אחד אחד
הגוף הפיזי. העצמות, השרירים, העור, מערכת העצבים, הנשימה. הגבולות שלו ברורים, הוא נגמר בעור, והוא חש את העולם ישירות דרך החושים. הוא מגיב בתחושות גולמיות: כאב ונועם, רעב ושובע, עוררות ועונג. זה השער המוכר ביותר למגע, ובכל זאת, כפי שנראה, הוא רק חלק מהסיפור.
הגוף הרגשי. עולם הרגשות והתחושות הפנימיות. הוא לא מבין בהיגיון, הוא מבין כמו ילד: שייך או לא שייך, בטוח או לא בטוח. אי אפשר “למרוח” אותו בהסברים ורעיונות, הוא פשוט מרגיש, אינטואיטיבי. הגבולות שלו נזילים יותר מאלה של הגוף הפיזי, והוא יכול להתרחב ולהתכווץ. הוא נע בגלים שגם נחווים בגוף: שמחה כהתרחבות, עצב כהתכנסות, פחד ככיווץ או תקיעות, ומשיכה כמשיכה. הצרכים שלו חברתיים ועמוקים: שייכות, אהבה, ביטוי, חופש, קירבה, אמון, ביטחון, הדדיות, משחקיות. כשהצרכים נענים נחווה שמחה ונחת, וכשלא, נחווה תסכול, בדידות וכאב רגשי. כשהוא בעונג, מציפים אותנו תחושת שייכות עמוקה, אהבה וקירבה, קבלה ואישור (היכולת להביא גם רגש קשה ועדיין להישאר מוכל), וביטחון שמאפשר להיפתח. מגע בגוף הרגשי, דרך נוכחות, מילה חמה או אווירה בטוחה, פותח או סוגר את כל החוויה.
הגוף המנטלי. עולם המחשבות, השפה, הסיפורים והדמיון. זה החלק החושב, הממפה, האנליטי, זה שמעניק משמעות להתנסויות. אנחנו לא רק חווים את המציאות, אנחנו מספרים אותה לעצמנו, וחיים בתוך המציאות הסיפורית הזו לא פחות, ולעיתים יותר, מבמציאות הממשית. תחשבו כמה אנחנו מושפעים ממילים בלבד בתוך מערכות היחסים שלנו, איך משפט אחד שנאמר עלינו יכול להרים או להפיל אותנו. הגבול של הגוף המנטלי עצום, האמירה ש”אין גבול לדמיון” היא בעצם אמירה עליו. הוא יכול למתוח את עצמו כמעט לכל גודל, להתנשא מעל אתגרים או להתכווץ ולשתק אותנו. זה הגוף שאיתו ההיפנו-ארוטיקה עובדת בעיקר, כי דרך מילים ודמיון אפשר להשפיע על כל השאר. ועליו ארחיב בנפרד, כי הוא הלב של הכלי.
הגוף האנרגטי. אני מתייחס אליו כגוף שחש את תנועת כוח החיים בתוכנו ומסביבנו, את החיים עצמם כאנרגיה תוססת, מבעבעת, מניעה, ממגנטת וזורמת. הוא עדין יותר, מופשט יותר, אבל מוחשי מאוד למי שלומד להקשיב לו, ולשם כך כדאי להשתחרר ככל האפשר ממילים ומרעיונות ולכוון את תשומת הלב פנימה. אפשר לחוש אותו כשרוקדים ופתאום מפסיקים להזיז את הגוף באופן אקטיבי ומאפשרים לו לזוז מעצמו, או במעשה אהבה, כשמרפים מתנועה רצונית ומאפשרים לכוח החיים פשוט להניע אותנו. הוא זקוק לקשב עדין ולדממה צופה: ככל שמתבוננים בו, הוא מתעצם וגדל. עונג אנרגטי נחווה כרטט פנימי וזרם חיים, כעקצוצים נעימים וחום פנימי, כהדהוד וסנכרון עם פרטנר או מוזיקה, וכהתרחבות וקלילות כשאנרגיה תקועה משתחררת. הוא מתרחש כשמאפשרים לאנרגיה לנוע, ולא עוצרים אותה דרך שליטה, פחד או כיווץ.
הגוף הרוחני. המרחב שמקיף את כל הגופים, המקום שבו כולם משתלבים. הוא אינו “גוף נוסף” במובן הפיזי, אלא המרחב שבו האגו מרפה את אחיזתו, התודעה מתרחבת והאדם מזהה את עצמו כחלק בלתי נפרד מן השלם. אם הגוף המנטלי מאחד את הרשמים למפה של משמעות, הגוף הרוחני מאחד את כל הגופים יחד לתחושה אחת של אחדות גבוהה. הגבולות שלו אינסופיים, כי האחדות עוטפת הכול. עונג רוחני הוא חוויה של אחדות ואינסופיות, של “אין אני ואתה, יש רק תנועה אחת של חיים”, התמסרות טוטאלית בלי ביקורת, תחושת קודש ונשגבות שבה גם מבט או נשימה מקבלים עומק, ושקט פנימי ומלאות שבהם היותנו מספיק לחלוטין. הוא מתרחש כשאנחנו נזכרים שאנחנו כבר שלמים, שאין לאן למהר ומה לרדוף, אנחנו כבר שם.
הגוף המנטלי: מדוע הוא השער המרכזי שלנו
יש לי דוגמה שאני אוהב לחזור אליה, כי היא ממחישה הכול. תארו לכם שאתם עולים לאוטובוס, ומיד אחריכם עולה גבר מבוגר ודוחה, עם “וייב” מטריד. תעשו הכול כדי שלא יישב לידכם, ואם הברך שלו תיגע בברך שלכם, התחושה תעבור בגוף ככל הנראה כצמרמורת של גועל. עכשיו נחליף את הדמות: עולה אדם סקסי, בדיוק הטעם שלכם, כזה שעושה “יאמי” בבטן. בדיוק אותה נגיעה של ברך לברך, אותו גירוי פיזי בדיוק במערכת העצבים, תיחווה לגמרי אחרת, כחום, כרטט נעים, כמשיכה. ואם יישב אדם נייטרלי לגמרי, ייתכן שכלל לא תבחינו שהברך נגעה, כי הוא לא תפס חלק בסיפור שלכם.
זה בדיוק התפר שבו נכנס הכוח של ההיפנו-ארוטיקה. הגוף המנטלי חווה את המציאות כסיפור, ומעצב דרכו את התחושות הפיזיות והרגשיות שלנו. והוא כל כך עוצמתי, עד שהוא יכול לעורר תחושות ורגשות בלי שום גירוי פיזי במציאות. די לחשוב, להיזכר או לדמיין, וכבר עולים בגוף עונג, ציפייה, חשק, אפילו אורגזמה. כאן נכנס הכוח של הדיבור, השפה והמילים: לגעת בגוף המנטלי, ודרכו לעצב את החוויה הפיזית, להעצים אותה, ולמקד אותה ברגש או בתחושה מסוימים.
למה כל זה חשוב לטראנס הארוטי
הנקודה המרכזית של כל המפה היא זו: הגוף המנטלי, שאיתו אנחנו עובדים במילים ובדמיון, הוא רק שער. אנחנו ממקדים את היכולת שלנו להשפיע עליו, אבל זוכרים כל הזמן שאנחנו עובדים עם המכלול. בדיוק כמו שמסאז’ טוב לא משחרר רק את השריר אלא נוגע גם ברגש, במחשבה ובאנרגיה, כך אני שואף שכל עבודת טראנס תהיה משמעותית ברבדים השונים של המונחה, ותביא איתה עונג, ריפוי, הזנה ומשמעות.
כשמילה אחת מציתה צמרמורת בגוף הפיזי, מעוררת רגש בגוף הרגשי, מניעה זרימה בגוף האנרגטי ופותחת תחושת משמעות בגוף הרוחני, אנחנו רואים את האדוות עוברות בין הגופים בזמן אמת. וכשארוס ועונג מתעוררים בגוף הפיזי, הרגשי והמנטלי, גם הגוף האנרגטי מתעורר ורוצה לנוע יותר מעצמו, ואפשר לעודד אותו להתעורר עוד ועוד. לכן בהיפנו-ארוטיקה אנחנו לא מסתפקים במגע פיזי בלבד. אנחנו לומדים לנגן על כל חמשת השערים, וכך החוויה נעשית שלמה ועמוקה הרבה יותר.
שווה לשים לב שהמפה הזו מתחברת גם למבנה התודעה. הגוף המנטלי קשור לחלק המודע, כי התקשורת איתו נעשית במילים, סמלים ורעיונות, האמצעים של המודע. הגוף הרגשי קשור דווקא לתת-מודע, שמבין את העולם בפשטות של ילד. וכך, כשאנחנו פונים בעדינות אל הגוף המנטלי במילים, אנחנו בעצם פותחים דלת אל התת-מודע ואל כל יתר הרבדים שמתחתיו. זו בדיוק הסיבה שהפנטזיות שלנו אינן “שטות”, אלא שיקוף מנטלי של צרכים רגשיים ופיזיים אמיתיים, ובאמצעות עבודה מודעת עם הגוף המנטלי אפשר לעורר אותן בצורה מרגשת ובטוחה.
רגע של הקשבה
קחו רגע ובדקו: איזה גוף הכי נגיש לכם עכשיו? קל לכם יותר להרגיש תחושות פיזיות, רגשות, מחשבות, זרימה אנרגטית, או דווקא משמעות? אין כאן תשובה נכונה. אבל לדעת מאיפה אתם מתחילים עוזר לדעת לאן אפשר להרחיב. ושאלה אחת קטנה לסיום, שאני אוהב לשאול את עצמי: מה הכלי הזה של ההיפנו-ארוטיקה בא לשרת במסע שלכם?
בואו נדבר
בפוסט הבא, שסוגר את סדרת התיאוריה, נשאל מה בעצם הופך טראנס ל”ארוטי”. אם בא לכם ללמוד לנגן על כל חמשת הגופים בליווי, זה בדיוק המקום להתחיל. לליווי אישי. ולהמשך הסדרה, עברו אל מה הופך טראנס לארוטי.
רוצים את הסדרה המלאה ותרגולים מעשיים שלא מתפרסמים בבלוג, ישר למייל? הצטרפו לרשימת העדכונים.
מוכנים לפגוש את כל חמשת הגופים שלכם? בואו לגלות איך, בליווי אישי.
