כל המציאות נרקמת בתוך הראש
רגע של פליאה לפני שמתחילים. כשאני עוצר באמת להתבונן בתופעה הזו שאנחנו קוראים לה תודעה, אני חווה לא פעם מעין סחרחורת מול הפלא. כל מראה, כל צליל, כל תחושה שאנחנו מניחים שמגיעה “מבחוץ”, אינה אלא רטט חשמלי שנורה בתוך המוח ומקרין בתוכנו את חוויית העולם. גלי אור שהמוח מתרגם לתמונה, תדרי קול שהוא הופך לצליל, ריחות ומגעים שהוא מקודד לתחושה. ההצגה המדהימה שנקראת חיים מתרחשת כולה בין האוזניים.
ושני דברים מרתקים קורים שם בכל רגע. ראשית, המוח יכול לקלוט רק חלק מהמציאות. יש ספקטרום מסוים של אור, קול, ריח וחישה שהוא מסוגל לתרגם לחוויה, וכל השאר פשוט מחוץ לטווח. אינפרא-אדום ואולטרה-סגול, תדרי קול וריח שאיננו תופסים, כל אלה רוטטים סביבנו בלי הרף ופוגעים בנו ישירות, אבל למוח שלנו פשוט אין את הכלים לתרגם אותם לחוויה בהירה.
שנית, ומכאן זה נעשה ממש מעניין, מתוך מה שכן נקלט, המוח בוחר להעלות להכרה רק שבריר. בכל רגע נתון אנחנו שרויים בתוך זרם בלתי פוסק של מידע, ורק חלקיק זעיר ממנו צף אל ההכרה הערה. זה כמו קריאת ספר: העין רואה את כל המילים שעל הדף בו-זמנית, אבל ההכרה קולטת ומפרשת רק מילה אחת בכל רגע. וכך, אף שכל המידע כבר נמצא בתוכנו, אנחנו חווים אותו בהיר רק טיפין-טיפין.
כל המציאות מתרחשת בין האוזניים. וזו בשורה מצוינת, כי שם בדיוק אפשר לשחק.
ניסוי קטן: הזרקור הפנימי
נסו את זה ממש עכשיו. הרימו את המבט מהמסך והתבוננו כמה רגעים במה שמולכם, בלי להזיז את הראש. שימו לב איך עוד ועוד פרטים שלא הבחנתם בהם זוחלים לתוך ההכרה: צליל שהיה שם כל הזמן, תחושה בכף הרגל, פרט בחדר שפתאום קופץ לתשומת הלב. כל המידע הזה היה נוכח כל העת, מול העיניים והאוזניים; פשוט עד עכשיו המוח בחר שלא להאיר אותו. ולאן הוא נעלם ברגע שתשומת הלב נדדה הלאה?
זו בדיוק נקודת המוצא של כל מה שאני עושה. אם אפשר להשפיע על איזה חלק מהזרם יצוף להכרה, אפשר להשפיע על תפיסת המציאות עצמה, שלנו ושל מי שמולנו. וכדי ללמוד לעשות את זה, צריך קודם להכיר את השחקנים.
שלושת חלקי התודעה
נהוג לחלק את התודעה לשלושה חלקים עיקריים, ולכל אחד מהם תפקיד, חוזקות ואחריות משלו. דימוי אחד שאני אוהב הוא לראות אותם כמרכזים שונים בגוף-נפש: המודע הוא הראש, החלק החושב והער; התת-מודע הוא גוף הרגש, מרכזי הלב, הבטן והמין שמניעים אותנו כמו מגנטים; והלא-מודע הוא הגוף הפיזי עצמו, מערכת העצבים והתהליכים שמתחת לכל מחשבה.
המודע: המנתח שמספר סיפורים
המודע הוא החלק “הער” שבנו, אותו חלק שמבין כרגע את המילים האלה, ואם משהו לא ברור יעצור ויגיד “רגע, לא הבנתי”. הוא מחזיק כל פעם רק מעט מידע, אבל מתוך המעט הזה הוא רוקם לנו תמונה אחידה, רציפה וברורה של מציאות. כמה תפקידים מאפיינים אותו:
- החלק הרציונלי-אנליטי. זה הקול המדבר בראש, שמנתח, נותן משמעות ופותר בעיות. אם פתאום מתפוצץ צמיג תוך כדי נסיעה, המודע הוא שמנתח את המידע, מסיק שכנראה התפוצץ צמיג, וחושב מה לעשות עכשיו.
- החלק שמספר סיפורים. המודע אוהב סדר ולכן אוהב להסביר. הוא מצדיק את ההתנהגות שלנו, קובע מה טוב ומה רע, מה אפשרי ומה לא, ועונה כל הזמן על השאלה “למה?”. מעניין שהסיפורים האלה נתפסים בעינינו כאמת מוצקה, אבל פעמים רבות הם רק מכסים על פערי המידע ועל שורשים עמוקים יותר שאיננו רואים. “אני מעשן כי זה מרגיע אותי” הוא סיפור נוח שמסתיר רובד שלם מתחתיו.
- הזיכרון לטווח קצר. כאן מאוחסן מידע זמני: שמות של אנשים שפגשנו היום, קוד חד-פעמי שקיבלנו בהודעה. הוא נגיש ונוח, אבל לזמן מוגבל. נסו להיזכר מה אכלתם לפני ארבעה ימים, וגלו כמה מהר מידע “מתפנה” כשהוא מפסיק להיות שימושי.
- כוח הרצון. הסיפור על תוצאה נחשקת מצית בנו פרץ של אנרגיה, מעין אדרנלין מנטלי שמניע אותנו לפעולה. כוח הרצון מצוין כדי להתחיל תנועה, אבל בדיוק כמו הזיכרון לטווח קצר, הוא מתקיים בחלון זמן מצומצם ומתפוגג מהר. לכן לא כדאי לסמוך עליו למרחקים ארוכים. לתהליכים עמוקים ומתמשכים צריך לגעת ברובד עמוק יותר.
ולכן בואו נרד שכבה.
התת-מודע: בית האוצרות
אם המודע הוא הגלוי שעל פני המים, התת-מודע הוא האוקיינוס שמתחת, על מעמקיו ומצולותיו. זהו ה”מחשב” העצום שבאמת שולט במי שאנחנו וכיצד אנו מגיבים לעולם. בזמן שהמודע מתמקד בכאן ועכשיו, התת-מודע מנהל ברקע, כמו טייס אוטומטי, אינספור פעולות עבורנו. כמה מתפקידיו המרכזיים:
- רישומים חושיים. התת-מודע הוא הספוג שקולט את כל רשמי החושים הגולמיים, עוד לפני שהם מקודדים למילים. החוויה קיימת בו כאנרגיה משתנה, חיה, חושית.
- זיכרון קבוע לטווח ארוך. בעוד המודע מחזיק מעט, התת-מודע סופג ושומר הכל. מעולם לא שכחתם דבר; הכל שמור שם, ברבדים שונים. מכירים את הזיכרונות מהילדות שצפים רגע לפני השינה? הם היו שם כל הזמן.
- בית האוצרות. כל חוויה נעימה, כל הצלחה, כל רגע של חיבור ואהבה, וגם הריגושים והאורגזמות המרעידות ביותר, כל אלה שמורים בתוכנו ואפשר להתחבר אליהם מחדש ולעורר אותם בהווה.
- חלק מגן. התת-מודע מחזיק גם את הכאבים, ובתפקידו להגן עלינו הוא מפתח מנגנוני הגנה. חשוב לדעת זאת: כשצוללים פנימה בהיפנו-ארוטיקה מכוונים לעורר משאבי עונג ועוצמה, אבל בלי תשומת לב לבטיחות אפשר לעורר גם “שדים”. אני מזכיר שהיפנו-ארוטיקה אינה תרפיה. עם טראומות עובדים מול איש מקצוע מוסמך, לא בסשן של עונג.
- הרגלים ודפוסים. רוב הפעולות הקטנות שלנו, מללבוש חולצה ועד פתיחת דלת, הן סדר פעולות אוטומטי שהתת-מודע מבצע במקומנו. הוא “עצל” במובן הטוב: אוהב את המוכר, את הקל, את מה שמעורר כמה שפחות התנגדות. וזו תובנה חשובה למי שמנחה: הצעה שמעוררת התנגדות או דורשת מאמץ פשוט תידחה. רק הצעה שעוברת בקלות, בנעימות ובחשק, תחולל תגובה.
- מרחב רגשי וסימבולי. התת-מודע אינו לוגי. הרגש נוצר בו תחילה, והמודע רק ער אליו בדיעבד. הוא מדבר בתחושות גוף, בדימויים ובסמלים, ומגיב למה שנאמר בין השורות, לטון ולמטאפורה הרבה יותר מאשר למשמעות המילולית היבשה.
הלא-מודע: הגוף שמנהל את עצמו
הרובד העמוק ביותר הוא הלא-מודע, האחראי על תפקודי הגוף האוטונומיים: נשימה, דופק, עיכול, המערכת החיסונית, ההורמונים. כל מה שממשיך לפעול גם כשאנחנו ישנים. החלוקה בינו לבין התת-מודע פחות חדה, ולמעשה שלושת החלקים אינם נפרדים כמו חלקי מכונה אלא שזורים זה בזה. אבל מעניין לדעת שגם לרבדים העמוקים האלה אפשר לגעת, דרך דמיון מודרך, ולהשפיע על תהליכים גופניים עמוקים.
שומר הסף: הגורם הביקורתי
ועכשיו לדמות שמחזיקה את כל המפה הזו יחד. בין המודע לתת-מודע עומד שומר, ואנחנו קוראים לו הגורם הביקורתי. תפקידו לסנן: להחליט איזה מידע שמגיע מבחוץ אמיתי ורלוונטי, במה להאמין ולמה להגיב, ובעיקר מה לחסום. הוא מעין ביקורת בוגרת בפתח התת-מודע, ששומרת על מפת המציאות שלנו שלמה ויציבה.
הוא חשוב ובריא. בלעדיו עולמנו היה נזיל כמו חלום, וכל סוגסטיה הייתה משנה אותנו. לא במקרה ילדים צעירים, שהגורם הביקורתי שלהם עוד לא התפתח, מאמינים כל כך בקלות לסיפורים, רואים מפלצות מתחת למיטה ונהנים מעוגת בוץ. אבל אותו שומר עצמו הוא גם מה שמחזיק אותנו ב”רגיל” ומקשה על שינוי.
הסוד של טראנס הוא לא להתפרץ בכוח דרך שומר הסף, אלא לעזור לו להירגע. כשהוא מרפה, מתוך אמון ובהסכמה, התת-מודע נפתח לדמיון, לתחושה ולחוויה. בדיוק לשם אנחנו הולכים: לא להשתלט, אלא להזמין.
בואו נדבר
זה היה הבסיס. בפוסט הבא נצלול אל הכלי שמדבר ישירות אל התת-מודע: כוח המילים והדמיון. ואם בא לכם ללמוד את המפה הזו לעומק, ובעיקר איך מרגיעים את שומר הסף בעדינות ובאמון, זה בדיוק מה שאני מלמד בליווי אישי ובסדנאות. לליווי אישי. ולהמשך הסדרה, עברו אל כוח המילים והדמיון.
רוצים את הסדרה המלאה ותרגולים מעשיים שלא מתפרסמים בבלוג, ישר למייל? הצטרפו לרשימת העדכונים.
מוכנים ללמוד לכוון את התודעה, שלכם ושל האהובה? בואו לגלות איך, בליווי אישי.
