מה זה בכלל קידוש, ולמה זה נוגע למיטה
איך אתה מקדש את המיניות שלך? זו שאלה שמרגישה גדולה, אבל בעצם היא יומיומית. כי כולנו, גם בלי לשים לב, יודעים להבדיל בין רגעים. ביהדות עושים בדיוק את זה, מבדילים בין קודש לחול. לא כי המלאכה היומיומית לא חשובה, אלא כי יש ערך גדול בלייחד זמן מסוים ולהפוך אותו למיוחד.
בעברית פשוטה, “קדוש” מתאר את מה שנבדל ונפרד בזכות ייחודו. רעיון, מקום, חפץ או זמן יכולים להיות קדושים, כלומר שונים ומובחנים מהדברים המקבילים להם. הפעולה שמייחסת לדבר קדושה נקראת קידוש, והפעולה ההפוכה, שמייחסת חולין לדבר קדוש, נקראת חילול.
קידוש הוא נתינת משמעות. קדושה היא חוויית המשמעות.
המושג “מיניות מקודשת” עף הרבה באוויר בעולמות הטנטרה והרוחניות, ומעניין לעצור ולשאול: במה היא בעצם נבדלת ממיניות רגילה? ואיך אפשר לקדש מפגש מיני בפועל? יש לכם טקסים משלכם לזה?
כוונה: להגיע למיטה כמו עולה לרגל
הדבר הראשון שיוצר מרחב מיני מקודש הוא הכוונה. כוונה להיכנס למפגש ממקום מייחד, מקום שרואה את המיניות לא רק כעונג גופני אלא כאקט של התמזגות רוחנית. כוונה שמזמינה נוכחות מלאה, גם בתודעה וגם בגוף.
תחשבו על ההבדל בין תייר לעולה רגל. שניהם מגיעים לאותו מקום, אבל הם חווים אותו אחרת לגמרי. התייר מתרשם, מצלם, ממשיך הלאה. העולה לרגל מביא איתו תפילה. הוא פותח את הלב ואת הנוכחות שלו בכוונה לספוג את החוויה פנימה, הוא מחפש את העומק הרוחני דרך המפגש עם המקום הפיזי.
אז הנה ההזמנה: האם אפשר לגשת לגוף של האהוב/ה בכוונת תפילה? האם אפשר לקדש את הגוף שמולנו במקום פשוט לצרוך אותו?
טקס: מה שהמפה הלבנה והנרות מלמדים אותנו
הדבר השני הוא יצירת מרחב ייחודי באמצעות סמלים וטקסים מבדילים. קחו את ארוחת ליל שישי. פורסים מפה לבנה, מדליקים נרות, מברכים. הטקס הזה הוא מה שמבדיל את השבת מכל יום אחר ומייחד אותה. אם היינו עושים את אותם ריטואלים בכל יום, הם היו מאבדים את כוחם והופכים לשגרה, כלומר לחול.
טקסים שונים מייחדים את הזמן ומקדשים אותו. הם משדרים לנפש אות: עכשיו מביאים נוכחות אחרת. אז למה לא להביא את אותו עיקרון אל המיניות? טקס קטן יכול להבדיל את המפגש המיני מכל מפגש אחר, ולאותת לשנינו שאנחנו נכנסים לזמן מקודש.
אם כל רגע היה מיוחד באותו אופן, אף רגע לא היה מיוחד. הטקס הוא מה שמבדיל.
ארבעה ריטואלים לקדש את המפגש
הנה כמה הצעות לטקסים מקדשים שאפשר לשחק איתם. אין כאן נוסחה אחת נכונה, רק הזמנות:
- זמן כוונה. רגע של הקשבה פנימה לפני המפגש. לנשום, לנכוח כאן ועכשיו, להזמין את הלב להיות נוכח, ולבדוק עם אילו כוונות אני מגיע.
- שיתוף בכוונות ובתפילה. כל אחד מצהיר בקול על הכוונה ועל התפילה שאיתן הגיע למפגש. עצם האמירה כבר מבדילה.
- קידוש המרחב. משהו חושי שמסמן שזה זמן אחר: הדלקת נר, קטורת, מוזיקה מתאימה. כל דבר שמבדיל את המפגש הזה ממפגשים רגילים.
- לגעת כמו תפילה. להפוך את המגע למלא ונוכח, כמו נשיאת תפילה. לקדש את האהוב/ה דרך המגע, לברך את הראש והמחשבות, את הלב, את הידיים, את הבטן, ואת אברי המין.
השראה מהמסורת: קטע מתוך ‘קדשה’
יש המון דרכים לקדש את המיניות, וזו מסורת עתיקה הרבה יותר ממה שנדמה. מתוך הספר ‘קדשה’ מאת אוהד אזרחי, שחוקר את שורשי המיניות המקודשת בתרבות העברית הקדומה ובפרקטיקות מודרניות, מובא תיאור של רגע ההתכוונות לפני מפגש בין שתי דמויות.
הטקס מתואר כך: הדלקת נר וברכה לאלמנט האש, מזיגת מים על קריסטל כתפילה לזרימת הרגשות, הדלקת קטורת מרווה וכנף ופיזור העשן סביב הגוף, ואז התמסרות ונשימה עמוקה.
הקטע הזה הוא דוגמה יפה לאיך טקס קטן הופך מפגש למשהו שלם יותר. אני ממליץ על הספר למי שמעוניין להעמיק בשורשים של מיניות מקודשת.
בואו נדבר על קדושה
קידוש המיניות הוא לא משהו שצריך להסתבך איתו, הוא בעיקר הזמנה להאט, לכוון ולנכוח. אם בא לך ללמוד איך להביא את הכוונה והטקס הזה אל המיטה בצורה חיה ועמוקה, זה בדיוק המקום להתחיל. לליווי אישי. ואם בא לך להעמיק קודם בנושא קרוב, כדאי לקרוא גם על למאמר נוסף.
רוצים לקבל עוד תכנים כאלה ישר למייל? הצטרפו לרשימת העדכונים.
מוכנים להפוך את המפגש המיני לרגע של קדושה? בואו לגלות איך בסדנת טנטרה.
מהמסך אל החדר
