מאמרים · סשה בלבין
ארכיטיפים
-
שבע הזהויות: השכבות של ה’אני’
מסע דרך שבע הזהויות שהמערכת האנרגטית בונה – מהגוף הפיזי ועד התודעה הקוסמית – וכיצד הן בגדים שאנחנו לובשים על הנשמה, לא הנשמה עצמה.
-
מסע ההתפתחות: מהילדות אל האינדיבידואציה
מערכת הצ’אקרות אינה מפה סטטית אלא סיפור התפתחות חי, שמתחיל ברחם, נשלם בערך בגיל עשרים, ואז מתחיל מחדש – הפעם מתוך בחירה.
-
אנימה ואנימוס: הזכרי והנקבי שבנפש, ואיך הם מעצבים את האהבה שלנו
בכל אחד ואחת מאיתנו חי דימוי פנימי של האהוב, עוד לפני שפגשנו אותו בחוץ. יונג קרא לזה אנימה ואנימוס. הנה איך הדימוי הזה מצית קשרים חדשים, איפה הוא מתחיל לחרוק, ואיך הופכים אותו ממקור לכאב למקור של אהבה.
-
ארכיטיפי הדום והסאב: לא תפקידים, אלא שערים לעצמי
רובנו נכנסים לבדס”מ דרך מה שיפה לעין: חבל על עור, רצועה על צוואר, אביזר מבריק. אבל מתחת לאסתטיקה מסתתרת חקירה עמוקה הרבה יותר. במאמר הזה אני מזמין אתכם להבדיל בין קינק לבין משהו גדול ממנו: הארכיטיפים של הדום והסאב, שני שערים אל חלקים בעצמי שמחכים שתפתחו אותם.
-
שלוש רמות המכשולים במסע הדום/סאב (ולמה כדאי לטעום את שני הצדדים)
המסע אל הדום והסאב שבתוכנו לא תמיד חלק, ולא בגלל שמשהו אצלכם שבור. יש שלוש רמות של מכשולים שכמעט כל אחד פוגש, מהתרבות שספגנו ועד למיומנות שעוד לא רכשנו. במאמר הזה אני פורש אותן, ומסביר למה הדרך הכי טובה לדעת מי אתם באמת היא דווקא לטעום את שני הצדדים.
-
הנשי האפל: לפגוש ולהטמיע את העוצמה הפראית של הארוס
“הנשי האפל” הוא לא טענה על נשים, אלא ארכיטיפ: הפן הפראי, העז והלא-מתורבת של הארוס והנפש. כאן אני כותב על למה אי-אפשר לפגוש את העוצמה הזו לפני שפגשנו את הצל שלנו, ולמה אדם שמסוגל להכיל את הפראי בלי להיבהל ובלי לרצות לאלף אותו, הוא אדם שאפשר באמת להיפתח מולו.
-
ביטוי ארכיטיפי מתקדם: צלילה עמוקה לארכיטיפ, כשהאגו נמס
בדס”מ הוא תיאטרון, ועל הבמה הזו אנחנו לובשים דמויות שבחיים הרגילים לא היינו מעזים אפילו לדמיין. במאמר הזה אני לוקח אתכם אל אחת הצלילות הנועזות והעמוקות ביותר בארכיטיפ של הנמסר: הרגע שבו האגו, על כל הרעב שלו לכבוד ולהערכה, פשוט נמס, והאנרגיה הארוטית שהייתה כלואה מאחוריו משתחררת. צלילה בהסכמה מלאה, מתוך עוצמה, לא מתוך השפלה.