מאמרים · סשה בלבין
גבריות
-
אנימה ואנימוס: הזכרי והנקבי שבנפש, ואיך הם מעצבים את האהבה שלנו
בכל אחד ואחת מאיתנו חי דימוי פנימי של האהוב, עוד לפני שפגשנו אותו בחוץ. יונג קרא לזה אנימה ואנימוס. הנה איך הדימוי הזה מצית קשרים חדשים, איפה הוא מתחיל לחרוק, ואיך הופכים אותו ממקור לכאב למקור של אהבה.
-
תסמונת “הגבר הנחמד”: איך נחמדות הופכת למסכה שמכבה תשוקה
יש הבדל תהומי בין אדם רך ועדין באמת לבין מי שמשתמש ב”נחמדות” כמסכה. במאמר הזה אני מפרק את התסמונת מבפנים: למה נחמדות-כאסטרטגיה מכבה תשוקה במקום להצית אותה, ואיך מתחילים להחליף את המסכה בנוכחות אמיתית.
-
מהפרנדזון לנוכחות: למה “נחמד” לא נדלק, ומה כן
הפרנדזון הוא לא קונספירציה נגדך וגם לא חוסר צדק. הוא משוב. במאמר הזה אני מסביר למה משיכה לא נדלקת מ”עוד נחמדות”, למה תשומת הלב שלך שווה הרבה יותר ממה שאתה חושב, ואיך עוברים מ”חבר טוב שלא קורה איתו כלום” לנוכחות שמדליקה.
-
נחמדות מול נוכחות: מה באמת יוצר ביטחון ומשיכה
כולנו רוצים להיות אנשים שלצידם הזולת מרגיש בטוח מספיק כדי להירפות. אבל נחמדות, כך מתברר, לא יוצרת את הביטחון הזה, ולפעמים אפילו פוגעת בו. במאמר הזה אני מסביר את ההבדל בין נחמדות לנוכחות, ולמה דווקא הנוכחות, ולא המסכה, היא מה שמצית גם אמון וגם משיכה.
-
מאסטריות מינית: הריפוי האמיתי לתסמונת ה”בחור הנחמד”
הרבה מאיתנו לומדים בקפידה איך להלביש את עצמנו, איך להשקיע בקריירה ובכושר – ומשאירים את חיי המין שלנו לאלתור ולמזל. במאמר הזה אני טוען טענה פשוטה ונועזת: התרופה האמיתית ל”בחור הנחמד” שמתחנף ומסתתר היא לא עוד שכבת חביבוּת, אלא מאסטריות אמיתית – הפיכה למאהב בטוח, נדיב ומיומן שיודע לאחוז בתשוקה של עצמו ולתת לה ביטוי…
-
נוכחות ומנהיגות: להוביל מתוך נוכחות, לא מתוך שליטה
“מנהיגות” בזוגיות נשמעת כמו מילה גסה – מישהו שמחליט, ומישהו שמציית. אבל יש קריאה אחרת לגמרי של המילה הזאת, רכה ונדיבה ובכל זאת נועזת. מנהיגות אמיתית היא לא לתפוס פיקוד. היא להציע נוכחות כל כך יציבה ומזמינה, שמישהו אחר בוחר מרצונו להישען עליה. בואו נדבר על ההבדל, ולמה הוא משנה הכל.
-
הצל וה”מפלצת”: למה גבר טוב צריך לפגוש את הכוח האפל שבו (ולבחור בו במודע)
לכל אחד מאיתנו יש “מפלצת” שגרה בפנים, הכוח האפל לפגוע, לכפות, להרוס. גבר טוב הוא לא מי שמתכחש לה, אלא מי שפוגש אותה, מכיר בה לעומק, ובוחר בכל רגע מחדש לא להניע אותה. כאן אני כותב על הצל היונגיאני, על הקסם של אדם שהוא טוב ומסוכן-מבחירה, ועל איך ההכרה הזו דווקא הופכת אותנו לבטוחים יותר.