האטה ותשומת לב: איך מתחילים לתרגל טנטרה דרך הגוף

למה הכל מתחיל בהאטה

כשאנחנו מתחילים לתרגל טנטרה, החקירות הראשונות שלנו מתמקדות קודם כל בעצמנו: בגוף, בתחושות, ברגשות ובכל מה שזורם בפנים. נקודת המוצא פשוטה. כדי ליצור קשר עמוק יותר עם עצמנו ועם הטבע שלנו, אנחנו צריכים להעמיק בקשר עם הגוף, הלב, הנפש והרוח. ואיך מתחילים? בהאטה. בתשומת לב. בהבאת מודעות למקום שבו אנחנו נמצאים עכשיו, מה אנחנו מרגישים, ואיזה קשר יש לנו עם הגוף ועם הרגשות.

להיות בקשר עם עצמנו זו האינטימיות הראשונה והחשובה ביותר. אי אפשר באמת להתחבר החוצה אם אנחנו נמנעים מלהתחבר עמוק פנימה. וזה לא יעד שמגיעים אליו פעם אחת ונגמר. חיבור עצמי הוא כוונה מתמשכת לפנות אל החוויה הפנימית ולהישאר איתה בקשר. לפעמים נהיה יותר בקשר, לפעמים פחות, וגם זה בסדר.

למה אנחנו מתנתקים מלכתחילה

יש הרבה סיבות לכך שאנחנו לא בקשר עם עצמנו. לחלקנו יש טראומה מהעבר, שבה היינו צריכים לקפוא או להתנתק מהרגשות כדי לעבור רגעי פחד. אבל גם בלי טראומה חמורה, רובנו למדנו להנמיך את עוצמת הרגשות והתחושות, כדי שלא נצטרך לחוות כאב, פחד, אי נוחות, עצב או כעס.

למדנו להתרחק מעצמנו כי הרגשות היו קצת יותר מדי, עבורנו או עבור האנשים סביבנו. אנחנו יצורים חברתיים, ולהשתלב ולהיות חלק מהשבט זה חלק מההישרדות. אז בחרנו בקצת פחות חיבור עצמי, כפשרה. (אם עולה כאן עבר כואב ממש, זה ליווי ותמיכה ולא תחליף לליווי טיפולי, וכדאי להיעזר באיש מקצוע מתאים.)

הטנטרה היא נתיב צמיחה שמזמין אותנו לחזור ולהתחבר לעצמנו, גם דרך תחומים בחיים שלא נוחים לנו. אזור הנוחות שלנו הוא גם אזור הצמצום העצמי שלנו, והוא חונק את זרימת אנרגיית החיים. תודעת הטנטרה מזמינה אותנו להיכנס דווקא אל אי הנוחות, ולנשום שם.

אזור הנוחות שלנו הוא גם אזור הצמצום העצמי שלנו, והוא חונק את זרימת אנרגיית החיים.

על ידי נשימה קצת יותר עמוקה ומודעת, אנחנו חוזרים למגע עם מה שאנחנו מרגישים. כשנושמים לאט, ובו זמנית מפנים את תשומת הלב לחלקים שונים בגוף, וחוקרים בסבלנות, זה כאילו הגוף מתעורר לחיים. זה תהליך איטי ושקט, כאילו אנחנו מזמינים את עצמנו חזרה הביתה דרך הנשימה.

המחויבות הראשונה של הטנטרה: להישאר מחוברים לגוף ולרגשות תוך כדי החיים.

כשהריגוש הופך לבריחה

כשאנשים מגיעים לכנסים או פסטיבלים של מיניות בפעם הראשונה, יש הרבה פעמים דחף להגיע לקצוות, לרדוף אחרי ריגושים, לחפש הרפתקאות. ובכל זאת, כמעט כל סדנה תתחיל באיטיות, עם תרגילים שמביאים מודעות לגוף ולתהליכים העדינים שבתוכו.

טבעי להפוך משועמם וחסר מנוחה. אנחנו חיים בחברה מהירה, שבה אנחנו מאבדים סבלנות אפילו אם אפליקציה מתעכבת רגע בטעינה. החיפוש אחרי הריגוש מעסיק את המוח, וכך מונע ממנו להפנות את תשומת הלב פנימה. למעשה, אחת הדרכים הנפוצות להימנע מרגשות כואבים היא פשוט להציף את התודעה בריגושים חיצוניים. אבל אם נאט את הקצב ונקשיב, החיים הפנימיים יתחילו לבעבע ולעלות.

אין שום דבר רע בקצב מהיר או בטייס אוטומטי. רק שהיינו רוצים שתהיה לנו בחירה מודעת. כמה מאיתנו אוכלים בלי לטעום, מתקלחים בלי להרגיש את המים, נמצאים בשיחה בלי להקשיב, או במיניות בלי להיות מחוברים עד הסוף? בדיוק בשביל זה אנחנו מתאמנים באומנות ההאטה ותשומת הלב.

בונים את שריר הנוכחות

נוכחות היא מילה חמקמקה. התודעה תמיד נמצאת איפשהו, מקפצת בין מחשבות, תחושות, עבר ועתיד, וסיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו או נסחפים לתוכם. המתבונן הפנימי הוא בדיוק זה שמתבונן על תנועת התודעה עצמה. פיתוח היכולת הזו הוא בסיסי לתרגול טנטרה, וזה ממש כמו לבנות שריר: מתחזק עם כל חזרה.

הנה תרגול בשני שלבים, שמתחיל בחיים היומיומיים וממשיך אל הרגעים האינטימיים ביותר.

שלב א’: האטה בתוך היומיום

בחרו כמה פעולות יומיומיות שבהן תתרגלו תשומת לב, למשל הליכה ברחוב, שטיפת כלים, צחצוח שיניים, אכילה, בישול או מקלחת.

1. התחילו בקצב הרגיל שלכם. שימו לב לכל חוסר סבלנות שעולה.
2. קחו נשימה ובחרו להאט. רק לשים לב למה שקורה.
3. חזרו אל הנשימה. מה אתם מרגישים בגוף? אילו תחושות עולות? האם החושים מתחדדים?

כבר בשלב הזה מתחיל להתפתח העד, המתבונן הפנימי.

שלב ב’: המתבונן הפנימי

מטרת התרגיל הזה היא לאמן ישירות את שריר הנוכחות.

1. הקדישו כמה דקות, לבד או עם בן/בת הזוג.
2. עם כל נשימה אמרו “אני מודע”, ואז השלימו למה אתם מודעים באותו רגע: לתחושת השמש על הפנים, למתח בכתף השמאלית, לדפיקות הלב, למגע הגוף על הכיסא, לתחושת לחץ בגרון.
3. קחו נשימה בין הבחנה להבחנה. שימו לב כמה התודעה ממוקדת בהווה, וכמה היא נסחפת לסיפורים.

זכרו: אי נוחות היא אינדיקטור מצוין לאזורים שבהם אנחנו יכולים לצמוח ולהרחיב את טווח הנוכחות שלנו.

דרך מדליקה במיוחד לתרגל היא לומר את המנטרה בקול, תוך כדי מגע אינטימי או מיני.

כך ההאטה ותשומת הלב מפסיקות להיות תרגיל, והופכות לדרך שבה אנחנו נוכחים, עם עצמנו ועם האהוב/ה.

בואו נדבר על נוכחות

אם בא לכם להעמיק את התרגול הזה ולחוות אותו בגוף, לא רק לקרוא עליו, זה בדיוק המקום להתחיל. לליווי אישי. ואם בא לכם קודם להמשיך לקרוא בנושא קרוב, כדאי להמשיך אל למאמר נוסף.

רוצים לקבל עוד תכנים כאלה ישר למייל? הצטרפו לרשימת העדכונים.

מוכנים להאט את הקצב ולחזור הביתה אל הגוף? בואו לחוות את זה יחד בסדנת טנטרה.