הרגע שבו אנחנו מחפשים את הדלת
מכירים את זה שמגיעים עם חבר לאירוע חברתי מלא אנשים חדשים? אולי מסיבה או פסטיבל, ויש שלב מינגלינג. עבור רבים מאיתנו השלב הזה יכול להיות די מציף. יש רגע שכל האנשים מציפים, והאוטומט מחפש את “נקודת היציאה”. אומרים לחבר “אני רגע קופץ להשתין” או “הלכתי להביא משהו ששכחתי ברכב”, ובעצם חומקים ונעלמים, מחפשים מקום שקט לקחת בו אוויר. זו אסטרטגיית יציאה ברגע של הצפה. אחת מני רבות.
כולנו משתמשים באסטרטגיות יציאה כדי להימנע מעוצמת הרגע, מאי נוחות שבאותו רגע מרגישה אינטנסיבית מדי. זה יכול לקרות כשיש הרבה אנשים, כשיש אדם אחד, או דווקא כשאנחנו לבד עם עצמנו. כשמגיע גל של הצפה, האוטומט של רובנו הוא לחפש את דלת היציאה מהרגע.
אנחנו לא בורחים מהאנשים. אנחנו בורחים מהעוצמה של מה שמתעורר בתוכנו.
מהן היציאות שלך?
חשוב לחפש ולדעת מה הן “היציאות” שלנו מנוכחות. מוזמן לבדוק את עצמך. הנה כמה דוגמאות נפוצות:
- לבדוק את הפלאפון ברגע של חוסר נוחות
- לדבר כדי להימנע משתיקה
- לשקוע במשימות עבודה כדי להימנע מחיבור עם עצמי או עם אחר
- לעורר כעס כדי להימנע מעצב או מפגיעוּת
- להרגיש עצב כדי להימנע מכעס
- אכילה, קריאה, שינה
- עישון או חומרים משני תודעה
- ליצור דרמה חיצונית כדי להסיט מהחוויה הפנימית
חלק מההתנהגויות האלה יכולות להיות חלק טבעי מזרימת החיים, אבל הן יכולות להיות גם הסחות דעת מהחיים. ההבדל הוא בשאלה אם אנחנו בוחרים בהן, או נשאבים אליהן כדי לא להרגיש.
מה קורה לגוף שלמד לברוח
כשיש לנו מעט יכולת לשהות באי נוחות, כשאנחנו מגיעים להצפה מהר, וכשיש לנו הרבה נקודות יציאה, הגוף לומד לסגור את עצמו. הוא מחליש את זרימת החיים ומפנה הרבה משאבי נפש לעמידה על המשמר.
ואם זו הנטייה שאנחנו מטפחים, אז המנטליות של הדריכות, השליטה וההתחמקות תפגוש אותנו גם סביב אינטימיות, אהבה ועונג. גם שם, כשזה יתחיל להיות הרבה, הגוף יחזור אוטומטית לשליטה ויחפש את דלת היציאה: מאינטימיות, מעונג, מאורגזמיות.
כדי להעביר זרימה גבוהה של אנרגיית עונג, הגוף צריך לדעת להתמודד גם עם זרימה גבוהה של אנרגיה רגשית, ה”חיובית” וה”שלילית” כאחד. כמו כלי שצריך להחזיק נוזל רותח, אנחנו לומדים להרחיב את הקיבולת שלנו, שכבה אחר שכבה, עד שיש מקום ליותר חיים.
ככל שהגוף יודע להכיל יותר רגש, כך הוא מסוגל להכיל יותר עונג.
תרגיל קטן: להישאר ליד הדלת
כתרגיל דמיוני, אפשר לחשוב על רגע מתוח שבו בדרך כלל היית מחפש את נקודת היציאה שלך. חזור בדמיון לאותו רגע, ופשוט שהה שם עם האי נוחות והמתח. נשום אותם פנימה, שב בהם, וחפש איך אפשר להתרווח בתוכם.
בתוך הסיטואציה אפשר לדמיין דלת עם שלט “יציאה”. זכור שהדלת שם, שיש לך אפשרות לצאת, אבל אתה בוחר לשהות בתוך התחושה ואיתה. זו לא כליאה, זו בחירה.
התרגול הטנטרי הוא ההשתזרות שלנו במארג החיים השלם, עם החלקים הנוחים ועם הקשים. אם אתה מוכן להיפתח יותר לתחושה, עשה הסכם עם עצמך להישען מעט על אי הנוחות. לך לאט. אפשר להתחיל רק בלדמיין שזה שונה.
אנחנו לומדים מהר יותר כשאנחנו הולכים לאט ולא דוחפים מעבר למה שמערכת העצבים מוכנה אליו. גם אם אתה קצת מכור להתרגשות, האט את הקצב. דווקא שם, בקצב האיטי, נפתח המרחב לחיים מלאים יותר.
בואו נדבר
היכולת לשהות בעוצמה במקום לברוח ממנה היא לב התרגול הטנטרי, וגם הדלת אל יותר עונג ואינטימיות. אם מתחשק לך ללמוד את זה בגוף, לא רק בראש, זה בדיוק המקום להתחיל. לליווי אישי. ואם אתה רוצה להעמיק בנושא קרוב, כדאי לקרוא גם על למאמר נוסף.
רוצים לקבל עוד תכנים כאלה ישר למייל? הצטרפו לרשימת העדכונים.
מוכנים להפסיק לברוח מהרגעים הגדולים ולהתחיל לשהות בהם? בואו לגלות איך, בליווי אישי.
מהמסך אל החדר
