מאמרים · סשה בלבין
צל
-
אנימה ואנימוס: הזכרי והנקבי שבנפש, ואיך הם מעצבים את האהבה שלנו
בכל אחד ואחת מאיתנו חי דימוי פנימי של האהוב, עוד לפני שפגשנו אותו בחוץ. יונג קרא לזה אנימה ואנימוס. הנה איך הדימוי הזה מצית קשרים חדשים, איפה הוא מתחיל לחרוק, ואיך הופכים אותו ממקור לכאב למקור של אהבה.
-
שלוש רמות המכשולים במסע הדום/סאב (ולמה כדאי לטעום את שני הצדדים)
המסע אל הדום והסאב שבתוכנו לא תמיד חלק, ולא בגלל שמשהו אצלכם שבור. יש שלוש רמות של מכשולים שכמעט כל אחד פוגש, מהתרבות שספגנו ועד למיומנות שעוד לא רכשנו. במאמר הזה אני פורש אותן, ומסביר למה הדרך הכי טובה לדעת מי אתם באמת היא דווקא לטעום את שני הצדדים.
-
בדס”מ מונע מתשוקה: תשוקה לא-מוכרת מטילה צל, ואיך הקינק מאיר אותו
בדס”מ נע על דלק אחד: תשוקה. אבל יש סוד פחות מדובר, לא התשוקה שאנחנו לא מממשים היא זו שמכאיבה, אלא התשוקה שאנחנו מסרבים אפילו להודות בקיומה. במאמר הזה אני מסביר איך תשוקה לא-מוכרת מטילה צל על חיינו, איך הצל הזה צץ דווקא בחדר המשחק, ולמה הקינק יכול להיות אחד הפנסים החזקים שיאירו אותו.
-
הצל וה”מפלצת”: למה גבר טוב צריך לפגוש את הכוח האפל שבו (ולבחור בו במודע)
לכל אחד מאיתנו יש “מפלצת” שגרה בפנים, הכוח האפל לפגוע, לכפות, להרוס. גבר טוב הוא לא מי שמתכחש לה, אלא מי שפוגש אותה, מכיר בה לעומק, ובוחר בכל רגע מחדש לא להניע אותה. כאן אני כותב על הצל היונגיאני, על הקסם של אדם שהוא טוב ומסוכן-מבחירה, ועל איך ההכרה הזו דווקא הופכת אותנו לבטוחים יותר.
-
הנשי האפל: לפגוש ולהטמיע את העוצמה הפראית של הארוס
“הנשי האפל” הוא לא טענה על נשים, אלא ארכיטיפ: הפן הפראי, העז והלא-מתורבת של הארוס והנפש. כאן אני כותב על למה אי-אפשר לפגוש את העוצמה הזו לפני שפגשנו את הצל שלנו, ולמה אדם שמסוגל להכיל את הפראי בלי להיבהל ובלי לרצות לאלף אותו, הוא אדם שאפשר באמת להיפתח מולו.
-
ביטוי ארכיטיפי מתקדם: צלילה עמוקה לארכיטיפ, כשהאגו נמס
בדס”מ הוא תיאטרון, ועל הבמה הזו אנחנו לובשים דמויות שבחיים הרגילים לא היינו מעזים אפילו לדמיין. במאמר הזה אני לוקח אתכם אל אחת הצלילות הנועזות והעמוקות ביותר בארכיטיפ של הנמסר: הרגע שבו האגו, על כל הרעב שלו לכבוד ולהערכה, פשוט נמס, והאנרגיה הארוטית שהייתה כלואה מאחוריו משתחררת. צלילה בהסכמה מלאה, מתוך עוצמה, לא מתוך השפלה.