מה אנחנו באמת מחפשים ביחסים
בעומק, מה שכולנו מבקשים ביחסים זו האפשרות להיות באינטימיות. אינטימיות, מבחינתי, היא האפשרות הייחודית להיות אותנטי ולהיות שייך בו זמנית. זה השילוב הנדיר בין שני צרכי ליבה: חופש (להיות אני במלאות, אותנטי) וביטחון (להיות בקשר, בשייכות).
אותנטיות ושייכות הם שני צרכים בסיסיים שאנחנו שואפים להגשים יחד, אבל הרבה פעמים נדמה שהם מייצרים מורכבות גדולה, כאב ובלבול. איך אפשר גם להיות הכי עצמי וגם להיות בקשר בטוח ומקבל?
בגלל שזה קשה, חלקנו מרגישים שעלינו להתפשר. מוותרים על אותנטיות בשם השייכות, או להפך. וחלקנו זונחים את האינטימיות לגמרי ומחפשים חופש והערכה דרך מרדף אחרי כוח ויוקרה. אבל בעומק, מה שאנחנו באמת מבקשים זה אינטימיות.
אינטימיות היא המקום הנדיר שבו אפשר להיות גם אותנטי לגמרי, וגם שייך.
והבשורה הטובה: אינטימיות לא מוגשמת רק עם אדם אחר. היא מתפרשת לשלושה כיוונים שמשפיעים זה על זה: אינטימיות עם עצמי, אינטימיות עם העולם, ואינטימיות עם אחרים. דרך בחינה של מרחב אחד נוכל ללמוד הרבה על האתגרים שלנו במרחב אחר.
כיוון ראשון: אינטימיות עם עצמי
הרבה מאיתנו מבקשים אינטימיות עם אחרים, שיקבלו ויאשרו אותנו, יכילו ויאהבו. אבל לפני שנשאל מה רמת האינטימיות שלנו עם אחרים, כדאי לעצור ולתהות: מה רמת האינטימיות שלנו עם עצמנו?
עד כמה אנחנו מקיימים מפגשים אינטימיים וסקרנים עם עצמנו? האם אנחנו קשובים לחלומות ולרגשות שלנו? האם אנחנו יודעים לפנות זמן איכות למפגש עם עצמנו, דרך שיחה, ריקוד, ציור או כתיבה, או שאנחנו מתחמקים מזמן לבד?
זו נקודת המפתח: אם אנחנו מתחמקים מעצמנו, אין סיבה שאחרים לא יתחמקו מאיתנו. פיתוח אינטימיות עצמית הוא המפתח הראשון, וממנו צומחים שני האחרים.
*להרחבה והעמקה בכיוון הזה, המקור ממליץ על הספר “דרך האמן” של ג’וליה קמרון. *
כיוון שני: אינטימיות עם העולם
זהו מרחב חמקמק לרבים מאיתנו שגדלנו בעולם חילוני, הרואה ביקום אובייקט אדיש. כשהעולם נתפס כמקום זר ואקראי, הוא הופך למרחב הישרדותי ותחרותי שדורש דריכות מתמדת.
כשאנחנו מניחים שהעולם אדיש, אנחנו ממקמים את עצמנו במערכת יחסים עוינת או חשדנית איתו, וכנגזרת מכך גם עם האנשים סביבנו. אם אין לנו אמון בשייכות האינטימית עם העולם, קשה לפתח אמון בשייכות עם אדם אחר.
והעניין הוא שאנחנו כבר מצויים במערכת יחסים עם העולם, בין אם נרצה ובין אם לא. אז שווה לעצור ולשאול: האם אני בקשר אינטימי עם העולם? האם יש לי מרחב של דיאלוג, תפילה או יצירה איתו? האם אני מעז לשתף בתקוות, בחלומות, באכזבות ובכאבים? האם אני מאפשר לעצמי לכעוס ולהתאכזב מהעולם, ויש לי מקום להתאבל?
*בכיוון הזה, המקור ממליץ על “שיחות עם אלוהים” מאת ניל דונלד וולש, ועל “השמיים שבתוכי, יומנה של אתי הילסום”. *
כיוון שלישי: אינטימיות עם אחרים
היצור האנושי הוא יצור שבטי. במשך מאות אלפי שנות אבולוציה האינטימיות הייתה מובנית בתוך חיינו, היינו חלק מקבוצת שייכות מהלידה ועד המוות. היום קשה אפילו לדמיין שייכות כזו.
אנחנו בשיא תקופת האינדיבידואליות והנפרדות, מחליפים סביבות חיים, בלי שבט קבוע. ובכל זאת המשיכה לשייכות, הרצון לגעת ולהינגע, להיראות לעומק, לחלוק ולחגוג, נותרה עוצמתית כתמיד.
רובנו נושאים פצעי שייכות: ניסיונות שכשלו, או בריתות שהתפרקו והשאירו צלקות. כשאנחנו רוצים להתחבר מחדש, הכאבים האלה מציפים חשש, ולעיתים בריחה.
אינטימיות עם אחרים דורשת לצאת מהתחום המוגן ולהתחכך מחדש עם פצעי העבר, להכיר בהם ולבדוק איך הם משפיעים עלינו היום. כי אינטימיות אמיתית תמיד תהיה פגיעה. כשאנחנו מתקרבים לאדם אחר בלי המעקפים של פחד, מבוכה וכאב, אינטימיות מתאפשרת. והיא באה בדיוק מתוך אותה אינטימיות עם עצמנו ועם העולם, ומתוך נכונות לצאת מהאזורים הבטוחים אל הפגיעים.
זה לא הים אשר בינינו, זה לא התהום אשר בינינו, זה לא הזמן אשר בינינו, זה אנו שנינו אשר בינינו.
(לאה גולדברג)
בואו נדבר על קרבה
שלושת הכיוונים שלובים זה בזה, ולפעמים נוח להתחיל מהמקום שמרגיש קצת יותר נגיש, ולתת לו לפתוח את השאר. אם מתחשק לכם ללוות את התהליך הזה בעדינות ובעומק, זה בדיוק המקום להתחיל. לליווי אישי. ואם אתם רוצים להעמיק קודם בנושא קרוב, כדאי לקרוא גם על למאמר נוסף.
רוצים לקבל עוד תכנים כאלה ישר למייל? הצטרפו לרשימת העדכונים.
מוכנים לבחון את שלושת הכיוונים שלכם ולגעת באינטימיות עמוקה יותר? בואו לגלות איך בליווי אישי.
